העיקר: כדי לפגוש אנשים ולהפוך אותם לחברים, כוון למקומות שבהם אתה רואה את אותם אנשים באופן קבוע, במקום למקומות שמאחדים הרבה אנשים פעם אחת. הזירות הטובות ביותר הן חוזרות, מאכלסות פחות או יותר את אותם פרצופים, ונותנות לכם מטבען על מה לדבר: חוגים קבועים, מועדונים ועמותות, התנדבות, ספורט חובבים, מקהלה, בלי לשכוח את הקולגות והשכנים שאתה ממילא פוגש. בחר זירה אחת או שתיים, חזור אליהן כל שבוע, ותן להיכרות לעבוד לטובתך עוד לפני שתדבר הרבה.
רוב המבוגרים הבודדים אומרים לעצמם "אני צריך לצאת יותר". אז הם הולכים למסיבה הגדולה, להתכנסות הצפופה שאחרי העבודה, לאירוע נטוורקינג, רואים מאה פרצופים בערב אחד, ולמחרת: כלום. הבעיה לא הייתה בהם, אלא בזירה. בחירת המקום הנכון היא 80% מהעבודה.
הקריטריון הראשון: תדירות מנצחת כמות
חברות צריכה קודם כול דבר אחד: חזרתיות, לראות את אותם אנשים שוב ושוב, בלי שתצטרך לארגן את זה. המסיבה הגדולה היא בדיוק ההפך: מאה אנשים פעם אחת. חוג קטן של שמונה אנשים שאתה רואה כל יום שלישי שווה פי מאה. שלישי אחרי שלישי, אתה עובר מזר ל"פרצוף מוכר", ואז ל"שמרנו לך מקום", בלי שום רגע בודד של אומץ.
מה הופך זירה לטובה
זירה טובה מאחדת שלושה תנאים: שהיא חוזרת (אתה חוזר אליה במרווחים קבועים, רצוי כל שבוע), שמשתתפים בה פחות או יותר אותם אנשים בכל פעם, ושהפעילות עצמה נותנת לכם על מה לדבר. אם במקום מסוים מתקיימים שלושת התנאים האלה, חברות יכולה לצמוח שם כמעט מעצמה. השיטה מציעה רשת להערכת כל מקום לפי הקריטריונים האלה, ולקיבוע בלי היסוס של שתי הזירות הטובות ביותר שלך.
12 מקומות לפגוש אנשים
- חוג קבוע (ספורט, ריקוד, שפה, ציור, בישול): הזירה האידיאלית, חוזרת ועם נושא מוכן.
- תיאטרון אלתור: בנוי לשבור את הקרח, מצוין אפילו לביישנים.
- מועדון או עמותה שמתכנסים כל שבוע.
- התנדבות חוזרת (חלוקת מזון, חנות יד שנייה לצדקה, מקלט בעלי חיים): קשר ומשמעות.
- ליגת ספורט לחובבים (כדורגל, כדורעף, מועדון ריצה).
- מקהלה או הרכב מוזיקלי לחובבים.
- קבוצת הליכה או טיולים.
- סדנת כתיבה או מועדון קריאה.
- גינה קהילתית.
- חלל עבודה משותף אם אתה עובד לבד.
- מבקרי אותו בית קפה באותה שעה, או חדר הכושר שלך באותם זמנים.
- הקולגות והשכנים שלך שאתה ממילא פוגש: הזירה הכי מוזנחת שיש.
אתה לא חייב להיות מצוין בפעילות: מה שחשוב זה לחזור אליה באופן קבוע, בלי שתכביד עליך.
המקומות (בדרך כלל) הלא יעילים
מסיבות גדולות, פסטיבלים ותערוכות גורמים לך לראות הרבה אנשים פעם אחת: אין חזרתיות שעליה אפשר לבנות. אפילו אפליקציות למציאת חברים לרוב יבשות: קפה עם זר, ואז שום דבר מאורגן כדי להיפגש שוב. כל מפגש מתחיל מאפס. זה לא שהן אף פעם לא עובדות, אלא שהן גורמות לך לשאת, לבד, את כל נטל ההמשכיות במקום לספק אותו.
כשאתה מגיע לשם: הבסיס
בשבועות הראשונים, אין שום דבר יוצא דופן שעליך לעשות: להיות שם, באופן קבוע, ולהפוך לפרצוף שחוזר. ההיכרות עובדת לטובתך עוד לפני שתדבר הרבה. ואז מגיע הרגע שבו אתה מעז להאריך חילופי דברים מחוץ למסגרת, ושם בדיוק נקבע המעבר מ"נתקלים זה בזה" ל"נפגשים". הדרך ליצור חברויות בבגרות מסבירה את ההדרגתיות הזו צעד אחר צעד, ואם הדיבור מעכב אותך, קרא איך מתחברים כשאתה ביישן.