העיקר : בדידות המבוגרים היא תופעה רחבה, לא פגם אישי. כ-1 מכל 6 אנשים בעולם מושפעים ממנה (WHO, 2023), ושיעור המבוגרים בלי חבר קרוב גדל פי 4 מאז 1990 (Survey Center on American Life), וההשפעה שלה על הבריאות מקבילה לכ-15 סיגריות ביום (Surgeon General, 2023). החדשות הטובות : חברות עוקבת אחר כללים שניתנים למדידה (כ-50 שעות לחבר, ו-200 שעות לחבר קרוב, Jeffrey Hall, 2019), אז אפשר ללמוד אותה.
בדידות היא לא פגם באופי. היא תוצאה של תקופה שפירקה, אחד אחרי השני, את התנאים שהפכו את החברות לקלה בנעורים שלנו: ראינו את אותם אנשים כל יום, בלי לארגן שום דבר. חיי המבוגרים (מעברי דירה, פגישות, מסכים) הסירו את הקרבה הזו, מכולם בבת אחת.
אנשים בעולם מרגישים בודדים, כלומר יותר ממיליארד בני אדם.
שיעור המבוגרים שאין להם אף חבר קרוב גדל פי ארבעה בערך מאז 1990.
סיגריות ביום: ההשפעה הבריאותית המוערכת של בדידות כרונית.
מה אומרים המספרים
אחד מכל שישה אנשים בעולם. ב-2023, ארגון הבריאות העולמי הקים ועדה בנושא קשרים חברתיים והעריך שכאדם אחד מכל שישה מושפע מבדידות, בכל שלב בחיים. זו לא בעיה שמוגבלת לקשישים: המבוגרים הצעירים הם מבין המושפעים ביותר.
מספר המבוגרים בלי חבר קרוב גדול פי ארבעה ממה שהיה ב-1990. לפי נתוני Survey Center on American Life שניתח החוקר דניאל קוקס, שיעור המבוגרים שאומרים שאין להם אף חבר קרוב גדל פי ארבעה בערך בתוך דור אחד. העניין הוא לא שאנשים "הידרדרו": אלא שהקרקע החברתית התמוטטה תחת כולם.
השפעה בריאותית המקבילה לעישון. ב-2023, ה-Surgeon General האמריקאי תיאר את הבדידות כמגפה, בהסתמך על עבודתה של החוקרת ג'וליאן הולט-לונסטד: חוסר בקשרים חברתיים מעלה את הסיכון לתמותה בשיעורים המקבילים לעישון של כחמש עשרה סיגריות ביום. הקשרים אינם מותרות, אלא צורך חיוני.
למה זה קשה יותר בגיל מבוגר
לחוקרים יש שם למרכיב הסודי של החברות הקלה: קרבה פיזית (פרופינקוויטי), כלומר ההשפעה של קרבה חוזרת ופשוטה. מחקר קלאסי של ליאון פסטינגר (סוף שנות הארבעים של המאה הקודמת) הראה שהמנבא הטוב ביותר למי מתחבר עם מי לא היה האישיות ולא תשוקה משותפת, אלא המרחק הפיזי בין הדלתות. בית הספר והאוניברסיטה נתנו לנו את הקרבה הזו בחינם. חיי המבוגרים לוקחים אותה, וכך החברות מפסיקה להיות מתנה שיורדת מהשמיים והופכת למיזם שאתה מנהל באופן פעיל.
החדשות הטובות: הבדידות אינה גזירת גורל
אם חברות תלויה קודם כול בתנאים מעשיים (זמן, חזרתיות), אז היא עוקבת אחר כללים, וכל מה שעוקב אחר כללים אפשר ללמוד. החוקר ג'פרי הול (אוניברסיטת קנזס) אפילו נתן מספרים למרחק שצריך לעבור: כ-50 שעות של זמן משותף ליצירת חבר מזדמן, וכ-200 שעות לחבר קרוב. חברות היא לא מתנה ששמורה למעטים בני מזל: היא מרחק שניתן למדוד, ולכן לעבור אותו.
זה בדיוק מה שעושה שיטת 200 השעות: תוכנית כתובה, בקצב שלך ובפרטיות, כדי להפוך זמן שאתה ממילא חי לשעות בעלות משמעות.
מקורות
- ארגון הבריאות העולמי — הוועדה לקשרים חברתיים, 2023.
- ה-U.S. Surgeon General (ויווק מורטי) — Our Epidemic of Loneliness and Isolation, 2023.
- ג'וליאן הולט-לונסטד ואחרים — מטא-אנליזות על קשרים חברתיים ותמותה (2010, 2015).
- דניאל א. קוקס — Survey Center on American Life (American Perspectives Survey), 2021.
- ליאון פסטינגר, סטנלי שכטר וקורט בק — Social Pressures in Informal Groups, 1950.
- ג'פרי א. הול — "כמה שעות נדרשות כדי ליצור חבר?", 2019.
מספרים כלליים, מעוגלים לנוחות הקריאה; עיין במקורות לערכים המדויקים. מידע זה נועד למטרות חינוכיות ואינו מחליף ייעוץ של איש מקצוע בתחום הבריאות.